עיצוב ובניית אתריםמרפאת מטיילים: חיסונים והדרכה למטיילים טלפון לקביעת תור 24 שעות:053-9956333 קניון רוטשילד, קומת משרדים 3 רח' רוטשילד 45, ראשון לציון שעות פעילות: ימים א'-ה' 15-18, יום ו'  8-11 טלפון במרפאה : 03-9666333 

 מחלות מטיילים אחרות

בעיות רפואיות במהלך הטיסה

בשנת 2000 הגיע מספר הנוסעים שטסו במטוסים ל 1.647.000.000 איש ומספר זה עולה ב 4.4% כל שנה. הטיסה ובמיוחד טיסות למרחקים ארוכים חושפת את הנוסעים למספר גורמים שיכול להשפיע על בריאותם. נוסעים עם בעיות רפואיות חשופים יותר להשפעות הטיסה ורצוי שיקבלו ייעוץ רפואי בטרם הטיסה או אצל הרופא האישי שלהם או במרפאת מטיילים. תכנון נכון ונקיטת מספר אמצעים לפני, במהלך ולאחר הטיסה יכול להפחית את הסיכון. להלן תאור של גורמים שעלולים להשפיע על בריאות הטסים
לחץ האוויר בתוך המטוס

ריכוז החמצן: למרות שבתוך המטוסים מתבצעת השוואת לחצים הרי שלחץ האוויר בתוך תא הנוסעים נמוך מאשר בגובה פני הים. כך למשל בטיסה בגבה 11.000 מטר הלחץ דומה לזה שקיים בגובה 1.800 מטר מעל פני הים. למרות שהתוצאה היא שהנוסע נושם פחות חמצן, הרי שמצב זה נסבל היטב ע"י נוסעים בריאים.
לחץ האוויר: כשמטוס ממריא יורד הלחץ בתוכו והגז נוטה להתפשט ולהיפך כשהוא נוחת. בעת המראה הגז הלכוד באוזן התיכונה מתפשט לכוון הסינוסים והנוסעים חשים לעיתים "פיצפוצים" באוזניים. בזמן הנחיתה כאשר הגז נוטה להתכווץ הוא חוזר וזורם לאוזן התיכונה במטרה להשוות את הבדלי הלחצים. אם זה לא קורה הנוסע חש הרגשה של מלאות, לחץ ואפילו כאב באוזניים. פעולות פשוטות כמו בליעה, לעיסה או פיהוק גורמות להשוואת הלחצים בין הסינוסים לאוזניים ומקלות על הרגשת חוסר הנוחות. אם התופעה מתמידה ניתן לבצע פעולה של נשיפה מאומצת כנגד דרכי אויר חסומות. הקלה על ילדים תעשה ע"י האכלתם או שימוש במוצץ. מי שסובל מזיהום באוזניים, באף או בסינוסים עלול לסבול מכאב שנגרם עקב חוסר היכולת להשוות לחצים. אם
לא ניתן לדחות את הטיסה עד חלוף הזיהום רצוי להיעזר בתרופות בטיפות אף שמטרתן להוריד את הגודש ואותן יש ליטול זמן קצר לפני הטיסה ושוב לקראת הנחיתה. מצבים מיוחדים הם לאחר ניתוחי בטן שבהם עלול להתרכז גז בתוך הבטן או לאחר ניתוח עיניים שבו החדר גז לעין לתיקון של הפרדות רשתית – נוסעים שעברו לאחרונה ניתוחים דומים צריכים להתייעץ עם רופא המטפל או רופא העוסק ברפואה תעופתית/רפואת מטיילים כמה זמן עליהם להמתין לפני שהם יכולים שוב לטוס.

"מחלת הנסיעה"

לעיתים רחוקות בלבד, בעת שמזג אויר לא יציב הטסים עלולים לסבול מ"מחלת הנסיעה" שדומה לתחושה שחשים בעת שיט בים לא שקט. הנוסע עלול לחוש הפרעה בשווי המשקל, בחילה ולעיתים הקאות – מי שסובל מהבעיה כדאי שיבקש מקום במרכז המטוס, שם הטלטולים פחות מורגשים ויחזיק שקית ההקאה בהישג יד. בהתייעצות מוקדמת עם הרופא ניתן לקבל תרופות שניתן ליטול לפני הטיסה במטרה למנוע את הבעיה.

חוסר תנועה ויצירת קרישי דם בורידי הרגליים

כווץ שרירי הרגליים תורם לזרימת הדם בורידי הרגליים. חוסר תנועה במיוחד בעת ישיבה עלול לגרום להאטה של הזרימה וכתוצאה עלולים להיגרם נפיחות, וחוסר נוחות ברגליים. הסכנה העיקרית היא יצירה של קרישים בורידים העמוקים של הרגליים. הוכח שבעת נסיעות ממושכות במכונית, רכבת או מטוס קיימת סכנת היווצרות קרישים כאלו. ברוב המקרים הקרישים הללו קטנים ולא גורמים לתסמינים כלשהם, הגוף מפרק אותם בהדרגה ללא תופעות לוואי. קרישים גדולים עלולים לגרום לסימפטומים של נפיחות, רגישות וכאב ברגליים. לעיתים קריש כזה עלול להינתק ולהפוך לתסחיף בתוך זרם הדם ואז הוא עלול להגיע לריאות. בריאה הקריש נתקע ויוצר אזור של חוסר אספקת דם עם תופעות של כאב, קוצר נשיה ובמקרים קשים אף למוות מידי. הדבר עלול לקרות שעות או ימים לאחר יצירת קריש בורידי הרגליים.
הסיכון ליצירת קריש הוא קטן באוכלוסיה הכללית, הוא גדול יותר באנשים שאצלם היה אירוע דומה בעבר, יש היסטוריה של יצירת קרישים בכלי הדם, נשים שנוטלות גלולות אסטרוגן (גלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי תחליפי בגיל המעבר), בזמן הריון, במי שעברו לאחרונה ניתוח ברגליים, באגן או בבטן, במי שסובלים מסרטן או ממחלה שקשורה לקרישת יתר של הדם. סיכון יתר קיים גם אצל קשישים, שמנים, מעשנים ואלו שסובלים מדליות ברגליים. מומלץ לאנשים שבסיכון לקבל ייעוץ רפואי לפני הטיסה.

יעפת (Jet Lag)

התופעות שקרויות בשם יעפת נגרמות בשל הפרעה בשעון הביולוגי הפנימי שקובע לנו את קצב היממה, הדבר קורה כאשר חוצים מספר אזורי זמן במיוחד בעת טיסה ממזרח למערב או להיפך. ההפרעה בשעון הפנימי גורמת להרגשה כללית לא טוב, ישנוניות בשעות היום, קושי להירדם בלילה, הפרעות בריכוז, ירידה כללית בתפקוד הפיזי והנפשי והפרעות בפעילות המעי. התופעות חולפות בהדרגה כאשר הגוף מסתגל לשעון של אזור הזמן החדש. לא ניתן למנוע את התופעה של היעפת אך יש מספר דרכים להקל על התופעות. נוסעים שמשתמשים בתרופות שקשורות לשעות קבועות ביום (אינסולין, גלולות למניעת הריון וכד') צריכים לקבל יעוץ לגבי נטילת התרופות לפני הנסיעה.

מספר אמצעים להפחתת תופעות היעפת:
לנוח ככל שניתן לפני הטיסה, לנוח גם בעת הטיסה, השתדל לישון או לנמנם בטיסה לפחות לתקופות קצרות.
לאכול ארוחות קלות, להמעיט בצריכת אלכוהול. האלכוהול אמנם משרה שינה אך מוריד את איכותה. יש להמעיט גם בצריכת הקפה ולא לצרוך אותו לפני שינה.
הפחתת גירויים על ידי שימוש בכיסוי עיניים ו/או פקקים לאוזניים יכול להקל על שינה בעת הטיסה
בעת הגעה ליעד יש לנסות לישון כמה שניתן יותר בכל מחזור של 24 שעות, לנסות לישון לפחות 4 שעות בשעות הלילה. ניתן להשלים את השעות החסרות ע"י נמנום קצר בשעות האור בכל פעם שמרגישים עייפים.
המחזור חושך – אור חשוב ביותר לצורך בנייה מחדש של השעון הביולוגי, מומלץ להיחשף כמה שיותר זמן לאור היום.
כדורי שינה שפועלים לטווח קצר יכולים לעזור. יש להשתמש בהם רק בהתייעצות עם הרופא ומומלץ לא להשתמש בהם בעת הטיסה מאחר ועלולים להחמיר את התופעות של חוסר תנועה ואת הסיכון להיווצרות קרישים בורידי הרגליים.
כדורי מלטונין נמכרים במספר ארצות במטרה ליצור סינכרוניזציה מחודשת של השעון הביולוגי. כדורים אלו לא דורשים מרשם ונמכרים כתוספי מזון. המינון ושעות הלקיחה לא ברורים וגם לא ידוע אך יש להם תופעות לוואי לטווח ארוך. אין סטנדרטיזציה של המינונים ויתכן שבכדורים ימצאו חומרים נוספים שעלולים להיות מזיקים. מכול הסיבות לעיל החומר לא נחשב כתרופה שניתן להמליץ עליה.
בנסיעות קצרות במיוחד של 2-3 ימים לא בטוח שכדאי להתרגל לשעון המקומי ולערער את השעון הביולוגי הקודם.

בעיות פסיכולוגיות שקשורות לטיסה

הרבה אנשים חווים קשיים פסיכולוגיים כאשר הם צריכים לטוס. הבעיות השכיחות ביותר הן סטרס ופחד לטוס שיכולים להופיע לפני או בזמן הטיסה.
סטרס: ההכנות לפני הטיסה והמעבר בשדה התעופה כרוכים במאמץ, מיעוט שינה, לחץ זמנים ומעבר ביקורות שונות. תכנון מוקדם קפדני ויציאה מוקדמת לשדה יכולים להקל את הלחץ
פחד טיסה: התחושות יכולות לנוע מחרדה קלה עד שיתוק שלא מאפשר לטוס בכלל דבר שעלול להפריע בעבודה ולמנוע מלטייל בחו"ל. צריך לחפש יעוץ רפואי מתאים ושימוש בתרופות יכול להיות יעיל מאד להפגת חרדות. אלכוהול אינו יעיל לצורך כך. יש לשקול טיפול פסיכולוגי יסודי בניסיון לפתור את הבעיה.

מחלת גבהים

בגבה רב הלחץ האטמוספרי יורד וכתוצאה יש ירידה בלחץ החמצן שעלול לגרום להיפוקסיה (ירידה באספקת החמצן לרקמות). בגבה של 3500 מטר הסיבולת למאמצים יורדת וקצב הנשימה גובר. בגבהים שמעל ל 3500 מטר ובמיוחד בגבהים מעל 5500 מטר, קיימת ירידה בחמצון ועלולה להופיע מחלת גבהים. בעת טיפוס עלולה המחלה להופיע והאדם עלול לסבול מחולשה קיצונית ולאבד את ההכרה.
מחלת הגבהים עלולה להופיע 1-6 שעות לאחר עלייה לגבה: המחלה יכולה להתבטא בכאבי ראש, חוסר תאבון, בחילה והקאות, הפרעות שינה, חולשה, ועצבנות. המחלה עלולה להחמיר עם התפתחות של בצקת בראות ובמוח ולהסתיים במוות. נוסעים עם מחלת לב או ראות רגישים יותר מאחרים לשינויים בגובה והדבר עלול לסכן את חייהם.
דרכים למניעת מחלת גבהים:
עצור את הטיול בגבה 3000 מטר למשך 2-3 לילות כדי למנוע מחלת גבהים.
אם לא ניתן למנוע הגעה ישירה לאזור גבוה, יש להימנע ממאמצים, ארוחות כבדות ושימוש באלכוהול לאחר ההגעה.
מטיילים שמתכננים עליה מהירה לגבהים מעל 3000 מטר צריכים לשקול טיפול מונע עם תרופה מתאימה (יש להיוועץ עם רופא או עם רופא במרפאת מטיילים).
מטיילים שמתכננים לטפס לגבה רב מאד חייבים בתקופות של התאקלמות הדרגתית באזורי גובה שונים.
מטיילים עם מחלות לב, ראה או אנמיה צריכים להתייעץ עם רופא לפני ההחלטה על טיול לאזורים המצויים בגובה רב.